בוגרי המעון כותבים

“אמא שלי תמיד היתה אומרת שכל מי שנכנס לנווה צאלים בהתחלה הוא ניצן, ומיום ליום הוא נפתח עד שהוא הופך לפרח. עכשיו אני גם מרגישה את זה ומוכיחה את זה.”

מ.א. (1994)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

“שיטת המעון הוכיחה את עצמה. תאמינו לי, מהמעון אתה יוצא אדם אחר. וכשיצא לכם בעתיד להיות עם אנשים דומים לכם, כמו בצבא למשל, אתם תבינו על מה אני מדבר. לעופר ולעמנואל – תדעו לכם שאתם כרגע ‘משענת הגב’ שלי. אביבה – אין לי מילים, ההערכה שלי אלייך חרוטה עמוק. דרישת שלום לכולם, אני אהיה חזק.”

א.א. (2000)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

“תמיד תמיד יישאר בי ממכרה הזהב הזה לכל חיי, שאבתי כוחות מהביקור לתקופה הבאה. אנצור אותם בליבי לעולם.”

נ.ג. (2002)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

“במהלך השנה חוויתי רגעים של געגוע למעון. פתחתי את קלסר הסיום והתבוננתי במסע החשוב שעברתי עם קבוצת הבנות והצוות […] לפעמים לפני השינה אני עוברת בדמיוני בשבילי המעון, במרכזים, במועדונים, בכיכר, במרכז אירוח, ברחבת העיצוב ובבתים ופוגשת דמויות שהינן משמעותיות לי – זה משהו שנוסך בי שלווה. אני זוכרת את המעון על כל הווייתו החיצונית והסימבולית, על כל פרטיו ומרכיביו וחשה שהוא קיים בתוכי.”

ה.א. (2003)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

“כרגע אני נהג של סגן אלוף, אך בקרוב אעבור להיות נהג של אלוף משנה. אני מסתובב בארץ ונהנה מכל רגע. לפעמים אני יושב וחושב על המעון ואומר לעצמי כמה שלא הערכתי אותו, כמה שזה דבר טוב ומודה לכל האנשים שעובדים ועוזרים שם לילדים, אין לכם מושג מה הייתי עושה בלעדיכם. תמשיכו ככה!”

ר.ק. (2004)

“לא ידעתי כמה המקום הזה ישנה לי את החיים. היום אני יודע ומאוד אוהב, מעריך ומוקיר כל מה שקיבלתי. חוויה הזכורה לי במיוחד במעון היא ההשכמה לנוי. במעון אין תרנגול שמשכים את הילדים, אבל יש את עמנואל, וחלקם עוד לא יודעים להעריך זאת. אחת הגדולות של עמנואל זה שאצלו אין חולים או פצועים. יש קודם כול פועלים, מתייחסים ומנחים. לקח שנים עד שהבנתי מה אני עושה במקום הזה עם המוזיקה, העיצוב ודרך החיים המיוחדת. מספר אנשי צוות שאני מאוד מעריך עזרו לי להבין את משמעות המקום. התחלתי לקחת אחריות. הבנתי שדרך שינוי במחשבה, בהתייחסות ובהתנהגות שלי אתקדם ואצליח כאן ובכל מקום. אני מקווה שכל אחד מכם ינצל את ההזדמנות הניתנת לו במעון להתנסות, לדעת, ללמוד ולתת יחס.”

ת.א. (2004)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

“אתם, אנשי הצוות, נופי וריחות המעון מלווים אותי בשלבים שונים בחיי, ולכולכם שמורה בלבי ובנפשי פינה גדולה וחמה מלאה בתודה ובאהבה. כיום אני עובדת בגן ילדים כסייעת לגננת. גיליתי שלהיות לצד ילדים קטנים ממלא אותי בטוב. ילד יודע לעמוד על שלו ולהביא את עצמו, ואני מנסה ליישם דברים אלה על עצמי ולחוות דרכם ילדות קצת אחרת מזו שהיתה לי. אני מחזקת, מחבקת ומשתוללת איתם המון. ההתמודדות עם המבוגרים מסביב כבר יותר קשה, אך אני לומדת להתמודד עם מכשולים. לפעמים מצליחה יותר, לפעמים פחות.”

ל.ג (2005)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

“אני כבר שלוש שנים בדרכי החדשה, והחוויות שעברתי במעון מלוות אותי בדרכי. אני מרגיש את השפעתו החזקה של המעון בכל חלק בחיי, בתקשורת שלי עם אנשים, בקשר שיש לי עם עצמי ועם משפחתי, בלמידה ובמסגרת הצבאית. מה שמנחה ומכוון אותי זה הרצון והחשיבות לעשות דברים עם משמעות ויצירתיות. התהליך שעברתי במעון יצר אצלי תובנות שילוו אותי לאורך כל חיי. תמיד תהיה שמורה בליבי פינה חמה לחוויית המעון. אני תמיד שמח לבקר ולראות שהיצירתיות והדינמיות שאופייניים כל כך למעון נמשכים.”

ת.א. (2006)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

“לא יכול להיות שעברו עשר שנים שלמות מאז שעזבתי את המקום המיוחד והיוצא דופן הזה ששימש לי כבית וכמקום מבטחים. ההתבגרות והחיים לוקחים אותך למקומות אחרים, ממש למין מסע של בדיקת הזהות הפנימית שלך. עם השנים הבנתי מה לא עושה לי טוב ובעיקר מה כן, ולשם כיוונתי את הספינה שלי. אני היום עם בית, זוגיות, ילדים ומשפחה גדולה, עבודה מצוינת. זו הרגשה מאוד מיוחדת לחזור שוב למקום שבו גדלת ועוצבת, שנתן לי את אותם כלים ממש להתמודד בחיים, ואני משתמש בהם עד היום, בכל יום ויום.”

מ.ק.

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

כילד, אחד הקשיים המשמעותיים שחוויתי בתחום הלמידה היה ההבחנה בין עיקר לטפל. במהלך שהותי בנווה צאלים למדתי גם במסגרת קורסים עם ילדים נוספים וגם באופן אישי, בהדרכת מנחים. הלמידה העצמאית לרוב היתה מאופיינת ביצירה של פרויקטים אישיים העוסקים בנושאים מגוונים. אחת העבודות הזכורות לי במיוחד היתה פרויקט למידה העוסק בשוניות אלמוגים, אותו ביצעתי בהנחיית עדי ממרכז חי. מטרת הפרויקט היתה ללמוד על היצורים החיים בשונית ולהנגיש את המידע לבאי המרכז באמצעות טקסטים בלוויית באמצעים ויזואליים. איסוף המידע היה כרוך בקריאה של חומר רב, דבר שכאמור התקשיתי להתמודד איתו וניסיתי להימנע ממנו רבות. בזכות הדרכתה המסורה של עדי, פיתחתי דרך חשיבה שסייעה לי להתמודד עם קושי זה: להבין מהו הרעיון המרכזי בטקסט ולהציג את הרעיון בצורה פשוטה וברורה. עם הכלים שרכשתי במסגרת עבודה זו, סיימתי בהצלחה משימות רבות בתחום הלמידה, שחוויתי בעבר כקושי. במקום שאני נמצא בו כיום, לקראת סיום תואר שני עיוני, אני מודה על ההזדמנויות הרבות שניתנו לי בנווה צאלים, ובפרט על העבודה בהנחייתה של עדי, שהעניקו לי דרך לראות את הקושי כדבר שניתן ואף הכרחי להתמודד איתו, ולאהוב את תהליך הלמידה.

א. (2007)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

כמו רבים, אחד מקשיי הלמידה המשמעותיים שחוויתי כילד היה בתחום המתמטיקה. עוד בטרם הגעתי לנווה צאלים אובחנתי כבעל לקות למידה בתחום זה, דבר שגרר תסכול רב בשל היעדר סיוע בהתמודדות עם לקות זו במסגרות החינוך הפורמלי. חוויית למידת המתמטיקה היתה קשה במיוחד עבורי, בטרם הגעתי לנווה צאלים. בדומה לתחומי דעת נוספים הנלמדים במעון, גם בנושא מתמטיקה היתה דמות שסייעה לי רבות בהתמודדות עם הקושי הרב בלמידה. אביבה היתה מנחה במרכז מוסד, מרחב למידה שאליו הגיעו תלמידים המתכוננים לבחינות הבגרות. אני זוכר את השעות המרובות שאביבה השקיעה בכל תלמיד ותלמיד: היתה לה סבלנות בלתי נגמרת כאשר היא היתה יושבת איתנו, ומסבירה בצורה הכי מפורטת שאפשר את הדרך הנכונה לפתור תרגיל מסובך. התמיכה של אביבה לא היתה בזמן שעות הלימודים בלבד – עבורנו, התלמידים שלה, היא היתה תמיד זמינה למענה בכל סוג של קושי או מצוקה שבו נתקלנו. אילולא העזרה הקריטית שקיבלתי מאביבה, שתמיד היתה עטופה ביחס חם, אני מאמין שלא יכולתי לשאוף להיות תלמיד טוב, ולרצות לרכוש ידע. 

א. (2007)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

נווה צאלים היה ותמיד יישאר מקום משמעותי עבורי. בנווה צאלים היתה לי האפשרות לבחור מי אני רוצה להיות ואיך אני רוצה להעביר את הימים שלי, כל זה במסגרת גבולות ברורים ובליווי מנחים מדהימים. אני בחרתי להשקיע בלימודים, בספורט, בחברים, בגינון של המעון ועוד. אני יכול להגיד שהרבה בזכות המקום המיוחד הזה והצוות שליווה אותי לאורך הדרך והאמין בי, אני כיום מסיים תואר ראשון בהנדסה אחרי שירות קרבי בצנחנים. העובדה שאני בחרתי מה אני רוצה לעשות, וזה לא נכפה עלי כמו במסגרת רגילה, הפכה את הדרך שעברתי למשמעותית יותר. בנווה צאלים למדתי לתקשר בצורה נכונה עם הסביבה, להכיל, לקבל ולהיות סבלני. את כל המיומנויות האלו קיבלתי מהמנחים שמשקיעים המון בילדים ותמיד נמצאים שם בשבילם. בעיני לא ניתן למצוא עוד מסגרת שבה משקיעים בילדים ונותנים להם כלים לחיים כמו בנווה צאלים .

צ.ב (2011)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

“זכורה ושמורה לי פינה חמה מנווה צאלים. מקום מכיל, מאתגר ובעיקר מפתח בתחומים השונים. במהלך ארבע שנותי בפנימייה בניתי את אישיותי בעזרת ובהתאם לערכי נווה צאלים. גיליתי מחדש את האהבה והעזרה לזולת, את הכוח שבהתמדה ואת האהבה לנוי ולצמחייה. הרגשתי כי היתה לי את הפרטיות שלי והאפשרות להתפתח באופן אישי יחד עם הרמוניה עם הילדים והמנחים שאיתם הרגשתי נוח וטוב. 

 

מה שיפה בנווה צאלים זה שבכל פינה ומרכז אתה יכול למצוא את עצמך. להיות מוקף באנשים מכילים ויודעי דבר שעליהם תוכל להסתמך ולידם תרגיש בנוח. נווה צאלים פתח עבורי דרכים רבות במהלך התחנכותי והקנה לי זוויות ראייה חדשות וצבעוניות. ההווי, הגיוון והתוכן העמוק הולכים איתי לאורך הדרך, ובזוכרי אותה, היא תמיד עושה לי חשק לחזור, לשוב ולהיזכר במקומות בעלי ערך רגשי רב עבורי.” 

ד.ק (2014)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

“נווה צאלים הוא המקום ששינה את חיי. כשהגעתי למעון, כנער שהתמודד עם קשיים נפשיים רבים ומורכבים מגיל 12, חיי השתנו. הרגשתי שרואים אותי לראשונה בצורה באמת פרטנית ועוזרים לי לבנות את התהליך הנכון ביותר כדי להתמודד עם הקשיים. החוויה העיקרית שסייעה לתהליך שלי במעון היתה האחריות שקיבלתי בתחומים שונים. התחושה שסומכים עלי כדי שאוביל משהו נתנה לי מוטיבציה רבה לעשות את אותו הדבר בצורה המיטבית, וכך מיקדה את תשומת ליבי באותן המשימות במקום בקשיים שחוויתי.


לצד זאת, הליווי המסור של המנחות והמנחים, ההסתכלות עלי ועל כל אחד מחברי וחברותי בהתאם לצרכיו, תרם לי מאוד ומהווה עבורי היום מצפן לעבודתי כאיש חינוך. כך גם הרגשתי לגבי הטיפול הפסיכולוגי, שבו הצלחתי לנתח את החוויות שאני חווה ביום יום יחד עם המטפל שלי ולהבין מהן דרכי הפעולה הנכונות עבורי. השילוש הקדוש של אנשי ונשות חינוך מיוחדים ונחושים, אנשי טיפול מצוינים ומתודולוגיה חינוכית ייחודית ונכונה מאוד עבור אותו נער שהייתי, סייעו לי להיות היום אדם מאושר שחי חיים משמעותיים.”

 ח.ק (2015)

נווה צאלים - בוגרי המעון כותבים

“הייתי רק שנתיים בנווה צאלים, ואני מרגישה שאין מספיק מילים לתמצת את התהליך וההתפתחות שעברתי. פרחתי בכל התחומים בחיים שלי אבל אבחר לכתוב על זיכרון שמציין שני תחומים שבהם התפתחתי ביותר: התחום המוזיקלי והתחום החברתי. החוויה התחילה בחדר 10 בלובי אשל, כשפגשתי את שתי השותפות המדהימות שלי, אחת מתופפת ואחת מנגנת בגיטרה ושרה. בהתחלה לא היה לי קשר אליהן. כשנכנסתי לנווה צאלים הייתי בטוחה שאני הבן אדם הכי בודד בכל היקום כולו.

התחלתי ללמוד קצת גיטרה ולפעמים זמזמתי קצת בזמן שניגנתי, עד שיום אחד באמצע הלילה ניגנתי שיר ששותפה אחת התחילה לשיר בקול והשותפה השנייה התחילה לבנות סט תופים באמצע החדר מכוסות, צלחות, ספרים ונעליים. כמה שעות ישבנו וניגנו עם תופים מאולתרים, שתי גיטרות וזמרת וחצי. לאט לאט מצאתי את עצמי לוקחת חלק בתוך המוזיקה, והנה, בשתיים בלילה גילינו שיש מצב שגם אני יודעת לשיר. פתאום מוזיקה לא היתה רק תחביב שאני נהנית ממנו מהצד. פתאום גיליתי עולם בלי גבולות שהוא כולו שלי ושאני יכולה לחלוק עם אנשים אחרים, שפה שהיא משותפת. לא רע בשביל הבן אדם הכי בודד ביקום כולו. וכך נוצרה הלהקה הכי טובה בעולם!”

נ.ב (2017)

נווה צאלים - המקלטון: אולפן הקלטות טיפולי

“ביום סיום בוגרים 2017/18 התרגשתי מאוד, הופעתי עם יצירה של שופן שבמקור נכתבה לפסנתר אבל בוצעה על ידי בגיטרה. במהלך ההופעה, בערך לאחר דקה וחצי, ההתרגשות והרעידות חנקו אותי והפסקתי לנגן. הקהל מחא כפיים, אבל לי זה לא הספיק, ובסוף הטקס השלמתי את הקטע במלואו.”

נ.מ (2018)

נווה צאלים - הנפשות הפועלות - הנחיה במרכז המוזיקה

“ביליתי שעות על גבי שעות במרכז ספורט. ללא ספק זה היה המרכז האהוב עלי. הבית השני שלי! עזרו לי שם בפיתוח ובבנייה של עצמי, בדגש על עבודה מרובה, הקדשה ואהבה לכל סוג פעילות ספורטיבית שאעשה. עם מורי ספורט מצוינים ומגרש שנותן חום ואהבה, מרכז ספורט הוא ללא ספק אחד המרכזים הבולטים של המעון.”

ש.ג (2018)

נווה צאלים - מרכז ספורט